העליות שאפיינו את וול-סטריט בחודש מרץ לא נמשכו אל אפריל. על פניו יש כמה חשודים בניהם דו"חות מאכזבים של חלק מהחברות הגדולות, כשלרעה בלטו אלה של חברת נטפליקס, המשך הלחימה באוקראינה והפחתת תחזיות צמיחה לעולם ע"י הבנק העולמי וקרן המטבע, אך עיקר האשמה הופנתה לבנקים המרכזיים, שנקטו בגישה "ניצית" עוד יותר, כלומר עוד לחץ להעלאות ריבית. בנק ישראל למשל הרגיש נוח להפתיע מעט את השוק עם העלאת הריבית ל-0.35%, לעומת צפי להעלאה מתונה יותר ל-0.25% והבנק הפדרלי בארה"ב הכווין את השוק להעלאת ריבית כפולה בחודש מאי, של 0.5%, והשוק כבר התגלגל ממנה לציפיות להעלאה משולשת בחודש יוני, של 0.75%. למעשה הנרטיב המקובל כיום הוא שאם לא יקרה שום דבר קיצוני הבנקים המרכזיים בדרכם להעלאת הריבית בשלב ראשון לריבית ניטרלית, ואם אפשר כבר אתמול בבוקר. רמה ניטרלית נחשבת לרמת ריבית שלא מעודדת התחממות מחירים נוספת לאלה שכבר גורמים המחסור בסחורות, שהחמיר במלחמת אוקראינה, צווארי הבקבוק באספקה, התפרצות הביקוש שלאחר הקורונה ועוד. לפי הערכות של חברי הפד עצמם הריבית הנייטרלית של הטווח הארוך בארה"ב נמצאת סביב 2.5%, ולכן אם היה להם ביטחון בעמידות השוק יתכן שהיו מוכנים לבצע העלאה אחת מהירה של 2%, וזה בלי קשר לאם המדד של חודש מסויים יצא גבוה או נמוך מהציפיות. הדגמה לכך קיבלנו החודש מתגובת השוק למדד מהחירים לצרכן בישראל שהפתיע בעליה מתונה של 0.6%, לעומת ציפיות לעליה משמעותית יותר של , ועדיין לא ראינו אפילו לא ירידה קלה בציפיות השוק למתווה העלאות הריבית העתידיות. אפילו הפחתת תחזיות הצמיחה בעולם ע"י הבנק העולמי וע"י קרן המטבע החודש, שאולי תרמו לחולשה בשוק המניות, לא הזיזו כלפי מטה את מתווה הריבית הצפוי ולא שתגידו שהפחתת התחזיות לא היתה משמעותית, קרן המטבע הפחיתה את תחזית הצמיחה העולמית ל-2022 מ-4.4% ל-3.6%, מה שמדגים עד כמה השוק תופס את העלאות הריבית הנחושות. אגב, בעדכוני תחזיות הצמיחה העולמית דווקא ישראל בלטה מאד לטובה כשתחזית הצמיחה שלנו עודכנה כלפי מעלה מ-4.7% ל-5.0%. יו"ר הפד, פאואל, אף בחר להתעלם החודש מהיחלשות המומנטום בצמיחה העולמית ולהדגיש בדבריו דווקא את חצי הכוס המלאה, שזה בעיקר שוק העבודה הרותח, שהתבטא בארה"ב בירידת שיעור האבטלה מ-3.8% ל-3.6%, אל סביבת רמות שפל היסטוריות. למרות כל הנחישות של הבנקים המרכזיים להעלות ריבית זאת לא מראה אפילו לא סימנים של אפקטיביות בקירור ציפיות האינפלציה הגלומות בשוק. בישראל למשל השוק מתמחר אינפלציה 12 חודשים קדימה של 3.4% ובארה"ב של 5.3%, סביב רמות השיא שלהן. כמובן שהבנקים המרכזיים יגידו להגנתם שאלמלא העלאות הריבית הציפיות היו גבוהות יותר, אך עובדה שגם כשהעלאות הריבית מפתיעות, כמו שהיה בישראל, הן לא מובילות לתנודות בולטות כלפי מטה בציפיות האינפלציה מעבר לסטיית תקן אחת. האם העלאות הריבית ה"נחושות" האלה הן כמו כוסות רוח למת בכל הקשור לעוצמת האינפלציה ועוצמת שוקי המניות, שנשענת בין היתר על היותן של המניות נכס ריאלי? במקרה כזה אפשר להתחיל לצפות שהעלאות לא יסתכמו בהגעה לריבית "נייטרלית" והבנקים ינסו להמשיך הלאה לשלב של הידוק מוניטרי. זה באופן טבעי שלב מסוכן יותר לשווקים, כשהמטרה המוצהרת שלו היא לא לקרר את קצב ההתרחבות אלא לכווץ את הביקוש. עד השלב הזה שוקי המניות נהנים עדיין מסביבת ריבית נמוכה אבסולוטית וגם היסטורית יודעים לעלות בו יפה מאד. השאלה אם במקרה של ירידות משמעותיות בשוקי המניות הבנקאים המרכזיים ימשיכו לבהעלאות ריבית באותה נחישות אותה הם משדרים כיום? השאלה הזאת לא מעניינת רק את משקיעי המניות אלא ואולי אפילו יור את משקיעי האג"ח. כיום האג"ח נראות כמו נכס לא רצוי בתיק ההשקעות כשהן אפילו לא מצליחות לשמש כחוף מבטחים עבור אלה שרוצים להקטין חשיפה מנייתית. אך כלכלנים של בנק אוף אמריקה טוענים שהגיע הזמן להתחיל להתעניין בנכס המוקצה הזה, ושהאנטי אליו כבר הביא את המחיר שלו לרמות מעניינות. כך או כך אין ספק שהבנקים המרכזיים הולכים כיום על הקצה בניסיון שלהם לחנוק את האינפלציה, בתקווה לעשות זאת מבלי למוטט את שוק המניות. ככל שיצליחו להאט מספיק את הביקושים כדי לשחרר את צווארי הבקבוק והפקקים בשרשראות היצור והאספקה ולאחריו להחזיר את הריבית לירידה לרמה נייטרלית בהחלט יתכן שנראה אנחת רווחה הן של שוק המניות והן של שוק האג"ח ומעבר לעליות חדות, אך אם ההימור ייכשל והם יכניסו אותנו לספילה של מיתון וקריסה בשוקי המניות הם ייאלצו לסגת הרבה הרבה לאחור אולי אפילו במעבר לריביות שליליות, מה שיטיב דווקא עם האג"ח הממשלתיות. תיק מאוזן כראוי צריך להיות מסוגל למתן משמעותית תנודתיות גם בתרחיש בו התכנית של הבנקים המרכזיים מצליחה וגם בתוכנית בו היא נכשלת, לגבי התשואה זאת תהיה בעיקר שאלה של זמן.
