שוקי המניות פתחו את 2023 ברגל ימין, שנה שרבים ניבאו ועדיין מנבאים לה מיתון במדינות רבות. הפרדוקס הוא שאת העליות בשווקים המשקיעים שאבו דווקא מאותה חולשה מסתמנת, שמצליחה מסתבר לקרר את האינפלציה מעבר לציפיות. בישראל האינפלציה השנתית נותרה בדצמבר על 5.3%, מתחת לציפיות, ולפי התחזיות תתקרר בחודשים הבאים, כך שהערכה היא ששיא האינפלציה בישראל מאחורינו ומצטרפת בכך לאירופה, שם שיא האינפלציה חלף כנראה בנוב', כשבדצמבר התקררה ומהר מהציפיות, ולארה"ב , שם שיא האינפלציה כבר הרחק הרחק מאחוריהם, לאחר שהתקררה בדצמבר ל-6.5%, מ-9.1% ביוני. צליחת שיא האינפלציה החריגה נחשב כשלב ראשון וחשוב לקראת סיומה הצפוי עוד השנה. לפי ציפיות האינפלציה הגלומות בשוק ההון בסוף 2023 האינפלציה בארה"ב תרד אפילו מתחת ליעד ליעד של 2% ובישראל שתתבסס בתוך גבולות היעד, ברמה של כ-2.6%. ההאטה באינפלציה איפשרה לבנקים המרכזיים להתחיל להאט כבר את קצב העלאות הריבית, בישראל בינואר לקצב חודשי של 0.50% (לרמה של 3.75%) ובהחלטה הבאה בפברואר כנראה ל-0.25%. אך עושה רושם שהבנקים המרכזיים חוששים מהאופטימיות הזאת של השוק של לגבי התפוגגותה של האינפלציה, שכן דווקא אופריה כזאת עשויה ליצר תנאים שיביאו להתחממותה מחדש, במיוחד ירידת הריביות הארוכות (שמחוץ לטווח ידם של הבנקים המרכזיים). לכן כנראה ראינו בנקים מרכזיים רבים מנסים החודש לשכנע בדרכים מגוונות שלא ימהרו להוריד ריבית לזמן רב. בישראל למשל הנגיד ירון העריך במסיבת העיתונאים שקיים שהריבית בישראל כבר לא תחזור לאפס בגלל שסביבת האינפלציה העולמית תשאר גבוהה מבנית (כשציין תופעות של דה-גלובליזציה ודאגה סביבתית כגורמים מחוללי אינפציה ממושכת) בארה"ב חברי הבנק הפדרלי פרסמו את ציפיותיהם למתווה הריבית העתידית, ותיארו מתווה ריביות גבוה משמעותית מזה שמתמחר השוק, כשבניגוד לשוק, שצופה שתי הפחתות ריבית(של 0.25%) השנה, אף לא אחד מחברי הפד לא צופה אפילו הפחתה אחת. באירופה יו"ר הבנק המרכזי, לגארד, בחרה במסגרת הכנס הכלכלי בדאבוס החודש להשמיע חששות מהימשכות האינפלציה, כשציינה כסיבה אפשרית לכך את פתיחתה מחדש של כלכלת סין ממגבלות מגיפת הקורונה שעלולה להוביל להתחממות מחירי האנרגיה. הבשורות הטובות הן שהמשקיעים לא "קונים" את התחזיות לא לגבי האינפלציה ולא לגבי הריבית, ואפילו אסתכן ואומר שהמשקיעים חושבים שהבנקים המרכזיים מבלפים בכוונה כדי להשיג שליטה גבוהה יותר על הריביות הארוכות ולמנוע מהן לרדת. למשל בנוגע לחששות של לגארד לזינוק מחיר האנרגיה, החוזים העתידיים על מחיר הנפט להמשך השנה הם לירידה, כשכלכלנים מסבירים שכמעט כל יבוא הנפט לסין כיום מגיע מספק יחיד – רוסיה, ובמחיר מוזל שמנותק יחסית משוק הנפט העולמי. כמו כן גם ציפיות האינפלציה בשוק נותרו כאמור נמוכות והציפיות לריבית נותרו להפחתה. סביבת הריבית הנמוכה יותר תמכה כמובן בשוקי המניות ובטח בשוקי האג"ח, אך המתאם הגבוה בין הריביות לשוק המניות, שאפיין כל כך את רוב שנת 2022 דווקא הלך לאחרונה והתפוגג. החודש ראינו יותר ויותר ימים בהם המתאם בין למניות לריביות היה הפוך. תשומת הלב של שוק המניות חזרה למצב הכלכלה. התפתחות כזאת היתה עשויה להיחשב כחדשות רעות עבור שנה שבה הכלכלה צפויה להאט והריביות לחזור לרדת, אך באופן מפתיע ההתדרדרות בנתונים הכלכליים היתה פחות נוראית מהתחזיות. אפילו התחלות הבניה המתדרדרות בארה"ב היו פחות גרועות ממה שהכלכלנים חזו. הפתיחה מחדש של הכלכלה הסינית אומנם לא דחפה כאמור לעליה בציפיות האינפלציה אך כן הובילה כלכלנים לשדרג את תחזיות הצמיחה שלהם, כשאלה לאירופה למשל ל-2023 בלטו לטובה כשעודכנו מ-0.1%- ל-0.1%, כלומר צפי שתיחלץ ממיתון, אלה לארה"ב עודכנו למעלה ל-0.4% וקרן המטבע רמזה גם היא שתעדכן למעלה את התחזיות שלה ל-2023. אם תחשבו על זה הנקודה בה אנחנו נמצאים כיום היא מיוחדת מאד, יש אפילו שמכנים אותה "נקודה מתוקה" (Sweet Spot), נקודה שבה הכלכלה לא צפויה להיות חזקה מדי כדי לחמם את האינפלציה ואת הריביות, ומצד שני לא חלשה מדי כדי לעורר משבר ונזקים. חיזוקים נוספים לכך שאנחנו ב"נקודה מתוקה" קיבלנו גם מעונת דו"חות החברות לרבעון הרביעי של 2022, שהראו תוצאות טובות, עם הפחתת תחזיות משמעותית אך לא של קריסה. בהמשך, ככל שהתנאים הללו יוותרו כאלה ל-2023 יש סיכוי גבוה להמשיך במגמה חיובית בכל סוגי הנכסים. הפתעות בנתונים השוטפים או באמירות של בנקאים מרכזיים שיסיטו אותנו מאותה נקודה מתוקה עלולים אומנם להוביל לירידות, אך אלה ככל הנראה ילחיצו את קובעי המדיניות לנקוט במדיניות מעודדת שתחזיר אותנו לאותה נקודה מתוקה, רק צריך לקוות שלא יבחנו יותר מדי את הסבלנות של המשקיעים.
