אוירת המונדיאל והאופטימיות שאופפת לרוב את סוף השנה לא עזרה החודש לשוקי ההון. הנתונים החלשים לגבי הכלכלה במקביל להמשך העלאות הריבית והטרמינולוגיה ה"ניצית" של הבנקים המרכזיים ברוב העולם הכבידו על המדדים השונים. בירידות בלטו לרעה מניות הטכנולוגיה, שרגישות יותר לשינויים בציפיות הריבית. על פניו אפשר היה לצפות שהבנקים המרכזיים דווקא ירגעו מעט החודש ויתנו נחת למשקיעים לאור נתונים על התקררות האינפלציה בארה"ב, משינוי שנתי של 7.7% ל-7.1% (מתחת לציפיות ל-7.3%) ולאור התדרדרות רוב הנתונים הכלכליים בניהם נתוני המכירות הקמעונאיות לחודש נובמבר, שהפתיעו בירידה מפתיעה של 0.6%, סקר הקבלנים של NAHB שירד לרמות שפל של מעל עשור (למעט שיא משבר הקורונה) ואפילו נפילות בסקרי שלוחות הפד עצמם (כולל זה של ניו-יורק). אומנם הפד האט כצפוי את העלאת הריבית שלו החודש מ-0.75% ל-0.50%, אך מצד שני הפתיע לרעה כשעדכן כלפי מעלה את תחזיות האינפלציה שלו ואת תחזית מתווה הריבית העתידית. כלומר, הפד הבהיר החודש למשקיעים שהוא צופה גם ריבית גבוהה יותר מהם וגם שזאת תישאר גבוהה למשך זמן ממושך יותר, שילוב מסרים שלילי.
המשקיעים מעריכים שהפד מבלף
הפד כאמור לא נתן לנתונים הכלכליים הנחלשים ולסימני התקררות האינפלציה להרגיע אותו, אבל הפעם המשקיעים החליטו שהוא מבלף! הפער בין ציפיות הפד לציפיות השוק נפתח משמעותית ואם הפד למשל מצפה שיעלה את הריבית מעל 5% השוק צופה שיחזור להוריד אותה עוד ב-2023 ושב-2024 אף יאיץ את ההפחתות בחזרה לקידומת 3%.
המפתח להבדל בין תחזיות הפד לתחזיות השוק הוא תפיסת האינפלציה השונה של שניהם. לורטה מסטר, נשיאת שלוחת הפד בקליבלנד למשל טענה החודש כי איננה מוכנה עדיין להניח ששיא האינפלציה מאחורינו (אולי כלקח מהערכות להתקררות שהפד סיפק בסוף 2021 והתבדו – סוג של נכווה ברותחין וכעת נזהר בצונננין אפילו שהאינדיקציות להתקררות חד משמעיות) לעומתם השוק מתמחר שההתקררות האחרונה תימשך ואף תאיץ עוד ב-2023 עד לכדי סביבה של 2% בסוף 2023.
הפתעת החודש – הבנק היפני
בנק מרכזי נוסף שהפתיע ב"ניציות" בולטת החודש הוא הבנק היפני, כשהעלה את הגבול העליון שהציב לריבית הארוכה (ל-10 שנים) מ-0.25% ל-0.50%. זה קצת מוזר לקרוא לו "ניצי", גם כי מדובר עדיין במספר נמוך מאד מאד וגם כיוון שהוא ממשיך להתמיד עם ריבית קצרה שלילית של 0.1%- (היחיד בעולם), אך דווקא בשל היותו סמן ימני של המדיניות המקלה תזוזה שלו נתפסה כדרמטית ובמיוחד בהתחשב בכך שהכלכלנים העריכו שהוא לא ישנה את היעד הזה שלו לפני 2024 – או במילים אחרות: נפילת אחד מקווי ההגנה הגדולים. הכניעה של הבנק היפני מסמלת את הלחץ המופעל כיום על בנקים מרכזיים להקשיח את התנאים הפיננסים.
רק המציאות תכריע מי צדק
הנתק בין הבנקים המרכזיים לשוק יכול להתרחב בטווח הקצר אך בסופו של דבר המציאות תוכיח מי מהם צדק ולאן הדברים התגלגלו. זה לא ייקח עוד הרבה זמן, כבר ברבעון השני של 2023 התשובה חייבת להגיע כיוון ששם מתחיל להיפתח הפער בניהם. האם החשש של הפד מאינפלציה "דביקה" יתממש וזאת תימשך או שחשש השוק מהאטה כלכלית "דביקה" והתקררות האינפלציה תהיה המציאות ב-2023 (תרחיש שהתבטא גם החודש בהעמקת השיפוע השלילי של עקום הריביות, מה שמתמחר שעד שנחזור שוב למחזור כלכלי חיובי ייקח זמן רב). באופן פרדוקסלי מבחינת המשקיעים התרחיש המועדף מבין השניים הוא כנראה זה של ההאטה המתמשכת, גם אם המשמעות היא פגיעה מתמשכת ברווחי החברות ולו רק כדי שנוכל לחזור לחזור להינות מסביבת ריבית נמוכה. בישראל תמונת המצב שונה מעט, בנק ישראל נמצא במקום די טוב מבחינתו, השוק לא נלחם בו, אלא מתמחר עוד העלאת ריבית של כחצי אחוז ל-3.75% ומשם די יציבות גבוהה לזמן ממושך. בנק ישראל גם לא חווה לחץ מהכלכלה לחזור להפחתות ריבית, כשהנתונים הכלכליים מישראל יציבים יחסית (גם כמובן בתמיכת הדמוגרפיה הייחודית לנו). אומנם שיעור האבטלה בישראל התחיל לאחרונה לנטות לעליה ל-4.1% והצמיחה לרבעון השלישי עודכנה מעט כלפי מטה מ-2.1% ל-1.9%, אך בסה"כ הנתונים הכלכליים של המשק כאמור טובים והצמיחה ל-2022 עדיין צפויה להסתכם בשיעור פנטסטי של מעל 6%. באופן דומה, האינפלציה אצלנו אומנם עדיין גבוהה מאד, והגיעה בחודש נוב' ל-5.3%, אך נמוכה ביחס לעולם וצפויה כבר בסביבות הרבעון השני לסגת להתקררות. אזכיר בהקשר הזה שבנק ישראל כבר מסתכל קדימה כשציין בהחלטת הריבית האחרונה שלו, בנוב', כי ציפיות השוק לאינפלציה לכל הטווחים כבר ירדו אל תוך גבולות היעד.
לסיכום, הבנקים המרכזיים הפתיעו החודש באגרסיביות שלהם, ציפיות הריבית עלו מעט והכבידו על שוקי המניות, אך השוק התחיל להילחם על שלו עד כדי כך שאני לא זוכר תקופה בעת האחרונה בה הפער בין הבנקים לשוק היה כ"כ גדול. נחכה לנתוני הרבעון הראשון והשני כדי לראות איזו נבחרת ניצחה בגמר, השוק או הפד.
